ביטון נ' ליסקאר רם בע"מ ואח'

החלטה

התובע מתפרץ לדברי הנתבעת 1. התרעתי בו פעם אחת ועכשיו אני מתרה בו פעם שניה. ככל שהתובע יתפרץ פעם נוספת, יפסק הדיון וידחה לתקופה שתיקבע על פי יומן בית המשפט.

ניתנה והודעה היום י"ז אב תש"ע, 28/07/2010 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שהתרחשה בין שני רכבים הנהוגים האחד על ידי התובע והשני על ידי נציגת הנתבעת 1 שנכחה בדיון.

לא הייתה מחלוקת על כך שמדובר בכביש שבו ארבעה נתיבי נסיעה, שניים לכל כיוון, כאשר בצד החיצוני לכל כיוון, אשר סמוך למדרכה, עמדו רכבים בחניה ולמעשה נותר נתיב נסיעה אחד פנוי לכל כיוון.

לא הייתה מחלוקת שהרכב של נציגת הנתבעת 1 [להלן: "הנתבעת"], חנה למעשה בנתיב בצד שמאל של הדרך, בנתיב הנגדי של הנסיעה ועם הפנים לאותו כיוון שבו עמד רכב התובע, אך מאחוריו.

לא הייתה מחלוקת גם שהנתבעת ביקשה לצאת ממקום החניה שלה, יצאה לכביש, למעשה לנתיב התנועה הנגדי וביקשה לעקוף את טור המכוניות שבו עמדה מכוניתו של התובע.

לא הייתה מחלוקת על כך שבשלב מסוים עמדו שני הרכבים במקביל אחד לשני ומראותיהם נפגשו וכתוצאה ממפגש זה של המראות נגרם נזק למראה השמאלית של רכב התובע.

לא הייתה מחלוקת על כך שזה הנזק היחידי שנגרם הן לרכב התובע והן לרכב הנתבעת.

המחלוקת שהייתה בין הצדדים הייתה בשאלה האם הנתבעת בעת שנסעה במקביל לרכבו של התובע, נצמדה אליו יתר על המידה ובכך פגעה בו, כגרסת התובע, או – שבעת שניסתה לעקוף, סטה הרכב של התובע, כאשר הוא עצמו מבקש לעקוף את הרכב שלפניו ובכך למעשה נכנס למסלול של הנתבעת וגרם הוא לתאונה, כגרסת הנתבעת.

שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתרשימים שהציגו לי ואני קובע כקביעה עובדתית שגרסתו של התובע היא המהימנה עלי. אציין כי העובדה שלא נגרם שום נזק למעט למראות עצמן, מלמד אותי שבעת המפגש היו הרכבים מקבילים. עובדה זו יכולה להתקיים אך ורק לפי גרסתו של התובע ולא של הנתבעת.

אציין שהנתבעת עמדה בצד שמאל של הדרך, בכביש שאינו חד סתרי ודבר זה אסור על פי תקנות התעבורה ועל פי חוק העזר העירוני. בצאתה של הנתבעת ממקום החניה, בניגוד לכיוון הנסיעה, היה כדי לגרום לה סיכון בדרך, סיכון שגם התממש.

אני לא מקבל את טענת הנתבעת 2 בדבר אחריות תורמת של התובע. דבר זה לא הוכח ולא הוכח שהתובע עמד והוריד את ילדיו ואף אם היה מוכח הדבר, אין זה מצדיק סטייתה של הנתבעת מנסיעתה ופגיעתה בו.

לא הייתה מחלוקת על גובה הנזק לרכב. התובע לא הוכיח את השתכרותו ועל כן אינו זכאי לסכום הנתבע על ידו כהפסד יום עבודה. יחד עם זאת, התובע זכאי לתשלום וכיסוי הוצאותיו בהליך זה.

סוף דבר שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 2,029 ₪ וזאת בתוך 14 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבעות לפצות את התובע ולשאת בהוצאותיו, לרבות בגין הצורך שלו להתייצב לדיון ולנקוט בהליך וזאת בסך של 800 ₪. סכום זה ישולם ביחד עם הסכום שנפסק לעיל.

ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום י"ז אב תש"ע, 28/07/2010 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט